דיני ביטוח

דיני ביטוח

ההגדרה המילונית של המונח ביטוח הנה:

"פיזור הסיכון – נזק שיחיד אינו יכול לעמוד בו ללא עזרת הביטוח מתחלק בין רבים הצפויים לאותו סוג של נזק."

בבסיס רעיון הביטוח עומד רעיון של ניהול קופה לעזרה הדדית. יחיד שאינו יכול לשאת סיכון מסוים, נעזר בביטוח, כך שהסיכון הצפוי לו מועבר למבטח ולמעשה מתחלק בין רבים אחרים הצפויים לאותו סוג של נזק.

הרעיון הנ"ל הנו רעיון עתיק יומין, שעדות לו נזכר כבר בחוקי חמורבי, ואף בהלכה היהודית. למעשה, היה מדובר בקופה כלשהי לעזרה הדדית בין תושבי אותה עת ובפיזור נזק צפוי או סיכון מסויים בין רבים, כך שהיחיד אינו נושא בהם לבדו.

בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 מוגדר המונח חוזה ביטוח כך:

"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".

ואכן, כיום, מתמצא המונח ביטוח בהסכם בין מבטח לבין מבוטח, לפיו מתחייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח למוטב בקרות מקרה הביטוח, במטרה לספק למבוטח או למוטב הגנה מפני היבטים כספיים של אי וודאות וסיכון שעלול להתממש. המבוטח מצידו, משלם למבטח דמי ביטוח או פרמיה במועדים שסוכמו ביניהם, בתשלומים כפי שסוכם ביניהם.

בין המבטח והמבוטח, נכרת חוזה ביטוח, שנועד להקצות את הסיכונים האפשריים ביניהם ולכמת בסכומי כסף את אפשרות התרחשותם.

למעשה, לחוזה הביטוח קיים, מימד פסיכולוגי, כמו גם מימד סטטיסטי, משפטי ואף מימד כלכלי. בבסיס הרצון לכרות חוזה ביטוח, מונחת "שנאת הסיכון" של הפרט הבודד שאמצעיו הכלכליים מוגבלים והוא מעדיף להעביר לאחר את הסיכונים המאיימים עליו. אותו אחר – המבטח, מסוגל לטענתו, להתמודד עם הסיכונים הנ"ל בצורה טובה יותר.

יש לציין, כי כיום עוסק הביטוח בכל תחומי החיים, החל מביטוח חיים או בריאות, עבור בביטוח אחריות מקצועית וכלה בביטוח רכוש.